אבי אחי
כמה שנים אחרי שנהרגת עלה לפרסום ולתקשורת זמר חדש בשם אהוד בנאי , ואחד השירים שלו היה "מאז שעזבת הרבה השתנה כאן" ובמובנים רבים מאז שעזבת אותנו הרבה השתנה בעולם ובמשפחה שלנו .
הדברים העצובים והכואבים הם שאמא ואבא נפטרו עם הרבה כאב וצער גדול שפקד אותם לאחר מותך ושגרם להם להזדקן מהר ולהיות עצובים יותר.
אבא נפטר בשנת 1995 כעשר שנים לאחר מותך והוא נפטר באותו תאריך שלך, באותו בית חולים , באותו חדר ובאותה מיטה שאתה הית. כאילו שהוא רצה לקשור את גורלו יחד איתך .
אמא שלנו נפטרה כעשר שנים לאחר מכן, עם הרבה כאב ומחלות אבל גם בעשר ועשרים השנה שהורינו היו יחד , היו הרבה רגעים שמחים ויפים.
נולדו הרבה נכדים מהממים שכל אחד מהם זוכר אותך בדרך שלו ,שמע עליך מהסיפורים ובא לטקסים . הרבה מהם נושאים את שמך כמו ביתי אביה .
אתה נהרגת שהיתי בן 14 ושהגעתי לגיל 17 כתבתי שיר בו הבטחתי שלביתי הראשונה שתגיע אקרא אביה . וכל זה אכן קרה.
כך יש לנו עוד אחיינים רבים על שמך בשם אביחי, אבישי, אבינועם, אביתר, אביעד ועוד נוספים. גם חבריך ניסים וישי מדלסי קראו לילדיהם בשמות על שמך, לשניהם בנים בשם אביעד. חלק מכל הילדים שקרואים על שמך הם היום קצינים בצבא המשרתים בצה"ל בגאווה.
לעיתים אני לא יכול שלא להרגיש צביטה בלב על כך שאתה הית בן 20 במותך ואני בן 14 , בינינו האחים דוד ושלומי, ולנו אז לא היה קשר עמוק בדיבורים עקב פער הגילאים. אני חושב על זה , שאם הייתי כבר מגיע לגיל בגרות , המרחק בינינו של שש שנים כבר לא היה מורגש , ויכלנו כבר להיות חברים טובים.
בזמן שאתה לא כאן , המדינה שלנו גדלה והתפתחה, העיר שלנו השתנתה ואני זכיתי להיות ראש העיר של ירוחם במשך שתי קדנציות . חושב על כך שהיית גאה בי וגאה בסבתא מסעודה שהייתה בטקס בו הושבעתי להיות ראש העיר בירוחם. גם היום היית גאה בי , על כך שאני חבר כנסת ואולי בעזרת השם בקרוב אהיה שר בממשלת ישראל.
עבר זמן רב ואתה משקיף עלינו מן השמים , אנחנו עצובים שאתה לא איתנו.
הימים הם ימים קשים על ישראל עם מגיפת קורונה שפקדה את העולם ובתוכו אירוע חסר תקדים שאפילו לבית העלמין אי אפשר להגיע.
עם זאת, ניתנה לי הזכות להיות חבר הכנסת שינאם בכנסת ישראל ביום הזיכרון לזכר הנופלים ושם אזכיר אותך על בימת הנואמים אך זו לא תהיה הפעם הראשונה שבה אזכיר את שמך בכנסת.
גם בנאום הכניסה שלי לכנסת ישראל הזכרתי את זכרך ואת הסיפור שלך ובקרוב תהיה גם תוכנית טלוויזיה המדברת עליך כאדם צעיר יפה תואר, מקסים, פעלתן ואהוב. בתכנית אפילו זכרתי וסיפרתי על החברה שלך לאותם ימים ששמה נגה מלמיליאן שאינני יודע היכן היא היום ואם היא זוכרת אותך.
אני רוצה להגיד לך אבי שתמיד יהיה חסר משהו במשפחה.
אנחנו שהינו תשעה והיום שמונה אחים - איציק, יוסי, ציון וכוכי האחים הגדולים שלנו שקצת מבוגרים וחולים הסוחבים אתגרים ומחלות ואיתם הקטנים יותר שלומי, דוד יעקוב ואני המנסים לשמור על כולם ולהיפגש כמה פעמים בשנה גם בתקופות של שמחה וגם בתקופות של עצב.
אני מקווה שאם אתה שומע אותי באחד העולמות תדע שאנחנו מתגעגעים , אוהבים ועצובים ומקווים שאנחנו מקיימים בעולם הזה משהו מהרוח הטובה והאופי הטוב שהיה לך .
מיכאל
צפו במכתבים נוספים מהפרוייקט "מאז שהלכת"