דעה הממשלה הקיימת מנסה לסלול את דרכנו למדינת כל אזרחיה

בעוד השמאל משתלט אט אט, בנט ושקד נאחזים בכיסאותיהם והמדינה עוברת הפיכה זהותית נראה כי מחנה הימין עומד המום. זמן להכרה במציאות ויציאה לפעולה. דעה

חדשות כיפה אליה מימון 28/10/21 12:44 כב בחשון התשפב

הממשלה הקיימת מנסה לסלול את דרכנו למדינת כל אזרחיה
ראשי סיעות הקואליציה, צילום: רענן כהן

לפני אי אלו שנים, כשראיינו את יצחק הרצוג (הנשיא בהווה, ויו''ר מפלגת "המחנה הציוני" ו"העבודה" בעבר), על מעשיו ערב תוצאות הבחירות הוא השיב "אני במצבי לחץ כאלה, הולך לישון". הקטע הזה הפך לאחד ה"ממים" המוכרים ביותר, והשאר היסטוריה.

נראה שתהליך דומה עובר על הימין הישראלי בתקופה האחרונה. אמנם על כל גזרה חדשה מבית היוצר של הממשלה הקיימת קמים אי אלו בוחרים ופוליטיקאים צועקים וזועקים. אך במסלול המטלטל בו מובילה אותנו הממשלה הזו, נראה כי רוב ככל המחנה מפספס את הנקודה, או שהלך לישון מרוב הלחץ.

בין הצבעה על חוק החשמל, להתבטאויות כמו "ניכנס באימא של הרבנות", נראה שהממשלה הקיימת כבר מזמן תפסה מקום של כבוד בסיוטיהם של אנשי ימין רבים. עם זאת, נראה שהעצימות הגבוהה של הפרת ההבטחות מיושבי הממשלה הימניים, בשילוב אפס הקשבה לציבור עצום מעם ישראל, ואתרוג מהודר מהתקשורת שאפילו רפורמת הכשרות לא הייתה יכולה עליו, מובילות לכך שאזרחי ישראל מאבדים ידיים ורגליים בהגדרת הממשלה.

יש שיכנו אותה "ממשלת שמאל", יש שיאמרו "ממשלה לא לגיטימית", "ממשלת תומכי טרור", או "ממשלה פוסט ציונית". אך נראה שמעל כולם חופפת הגדרה אחת כוללת: "ממשלת כל אזרחיה".
קו אחד של אובדן זהות מחבר בין רפורמת הכשרות, הכשרת מאחזים בלתי חוקיים למצביעי הרשימה הערבית המשותפת, הפלת חוק יסוד ההגירה, תקצוב מיליארדים לרשויות הערביות לעומת אי תקצוב העלאת שכר החיילים ועוד. בעוד בממשלות נתניהו הייתי מוצא עצמי נחרד ומזדקף אל מול כל פגיעה בערכיה היהודים של המדינה, נראה שפה גם החלפת הדגל לא תעיר אותי משנתי המאוכזבת.

נראה כי בממשלת החילופים הקיימת אין יום שקלקלתו למדינת היהודים אינה מרובה מחברו. התעלמות לא תועיל פה, אנו נמצאים בעיצומה של הפיכה זהותית. מדינת ישראל נחטפה על ידי מפרי הבטחות שמוצאים עצמם מתפתלים מיום למשנהו ומנסים בכל כוחם לשמור על הבטחותיהם אל מול השותפים החדשים שבחרו להם. הם כמובן יתרצו לעצמם שעם כל ההתפתלויות, מדובר בבשורה לעם ישראל, באחדות, ובכך שהם בכלל אלו שמתקנים את המדינה ומוציאים אותה מהבוץ אליו הכניס אותה נתניהו. אבל גם הם יודעים את האמת. הממשלה הזו פוגעת יותר ויותר בהגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.



לא טובת מדינת ישראל מלכדת את הממשלה הזו, אלא הפחד מחזרת המחנה הלאומי לשלטון, ושליחת מפרי ההבטחות לפח האשפה של ההיסטוריה הפוליטית. מספיק לראות את אותן המפלגות ששלחו אותנו לבחירות בעקבות סירובם להסתמך על מפלגות ערביות, מצביעות היום יחד עם הרשימה המשותפת על "חוק החשמל" שעלול להכשיר השתלטות ערבית על שטחי לאום מוזנחים. מספיק לראות כיצד איימן עודה מודיע שיצביע עם הקואליציה על חוק למניעת נתניהו כראש ממשלה, או באופן כללי את הרשת הביטחונית שנותנת הרשימה המשותפת לכל חקיקה אנטי לאומנית. הכחשותיהן תקווה חדשה וימינה לא יועילו, הרשימה המשותפת ממשיכה לרמוז בגלוי: כל עוד האלטרנטיבה היא שלטון הימין, יש לכם את האצבעות שלנו גם מהאופוזיציה.



קשה להאמין, ועם זאת גם גדולי התומכים בצמד הסטארטאפיסטים מהימין החדש כבר מודיעים להם היום מעל כל במה: בגדתם בנו, בגדתם בבוחרים, בגדתם בערכים. לא מדובר במקרים בודדים, והתעלמות לא תעזור פה. חייבים להכיר בעובדה. כשרות, גיור, לימוד תורה, דמוגרפיה, ארץ ישראל, יוחסין, נישואין, משפחה, מרחב ציבורי, התיישבות וכל ערך בעל משמעות יהודית נמצאים הרחק מעבר שלט ה"סכנה". אנחנו כבר בשלב ההתגלגלות במדרון.



אז מה עושים? בכדי לסבר את האוזן, נציין פה רק חלק מהדברים שהשמאל עשה כשהוא הרגיש שהמדינה חומקת לו בין הידיים:

- הצבעה למפלגות הקיצוניות ביותר שיש תוך שימת פס ארוך על "מה יגידו".
- דמוניזציה קיצונית ומתמדת למחנה השני.
- התנכלות למנהיגי המחנה השני. כולל התנכלות מושחתת וקיצונית לנשים שלהם, ולילדים שלהם.
- תדלוק אלימות צד ג' (ערבים) על ידי הצדקת הנרטיב שלהם (תארו לכם איש מחנה ימין שיגלה הבנה כלפי רצח ערבים בגלל התנהלות הצבא מול הרוצחים).
- הולכת אימים על כל פקיד או איש תקשורת, שלא פועל בשירותיהם. תוך פגיעה בפרנסה ובעתיד של אלו שלא מסכימים איתם.
- הצפת את המרחב הציבורי בזעם, אימה, פחד, ובנבואות שחורות על עתידנו.
- שליחת ברברים לרחובות שיכינו פסלים של מנהיגי הימין שמנותצים בפריים טיים בטלוויזיה. ניפוח בלונים של איברי מין עם השם של אשתו של מנהיג המחנה השני. והכל מול בתי משפחותם.
- והכי חשוב - לא להתנצל. על שום דבר מזה.



נכון, מזעזע רק להעלות על הדעת לעשות דברים דומים למחנה השמאל. אהבת ישראל הפועמת במחנה הימין לא מאפשרת אפילו להעלות על הדעת תחילת פעילות דומה כנגד השלטון השמאלני. עם זאת, עלינו למצוא את הדרכים החוקיות והצודקות למחות ולהרעיד שלא באלימות את כיסאותיהם של יושבי הממשלה שנבחרו בקולות הימין. רוב ככל יושבי הממשלה הזו אינם רשעים או רוצים בהחרבת המדינה, ועדיין, צריך ממש להתאמץ כדי להעלים עין מההשלכות ההרסניות של פעולות הממשלה הזו. ולא, לא מדובר במקרי קצה. זוהי כבר שיטה. דרך בה הממשלה הזו צועדת.

תפקידנו, גם כאשר איננו רוצים לפעול בדרכים קיצוניות (שבחלקם פעל השמאל), הוא לכל הפחות לחפש דרכים טובות לא רק לדעת מהו הרכב הממשלה, אלא לעורר את הציבור, להתעורר בעצמנו ולהכיר במצב. בואו נתחיל בלהגדיר את המציאות איך שהיא בלי להתנצל - הממשלה הקיימת מנסה לסלול את דרכנו למדינת כל אזרחיה. והגיע הזמן לפעול כדי להסיט את ההגה לכיוון הנכון והראוי למדינת היהודים. כשנעז להביט למציאות הזו בעיניים בלי להתבייש, בעזרת השם גם נזכה למצוא דרכים טובות כיצד לתקן.

אליה מימון, עורך דין, בוגר ישיבת שדרות, תוכנית "תורת המדינה" בישיבת בית אורות, והפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. חבר בארגון "יוזמה אזרחית"