כל יום שעובר, כל שבוע וכל חודש ממחיש לנו את השפעת התפשטות נגיף הקורונה על תחומי חיינו השונים. התחלנו מסגירת מערכת החינוך, המשכנו לעבודה מהבית והגענו לסגירת חנויות, בתי עסק וביטול אירועים. חשבנו שזה עניין של כמה ימים, כמה שבועות ואז נוכל לקיים את החתונה, חשבנו שפשוט נדחה בחודשיים את הנסיעה לרגל בר המצווה. חשבנו שזה יהיה כך רק בפסח, אולם מצאנו את עצמנו כך גם בחגים הבאים. חשבנו שמסגרות החינוך נסגרות לזמן קצר ופתאום זה נמשך עוד ועוד והנה הגענו לחופש הגדול ואף מתבוננים לעבר תחילת השנה.
אט אט אנו מבינים כי הקורונה כאן על מנת להישאר ושנצטרך ללמוד לחיות עם זה עוד זמן רב. אנו מצפינים לעבר שנת הלימודים הבאה ותוהים כיצד תראה, כיצד יתנהלו הלימודים במסגרות החינוך השונות. נראה כי המבט של מקבלי ההחלטות הולך ומרחיק ומתחילים לדון בנושאים קדימה. אחד מהם הוא ה"מסע לפולין" אותו מקיימים בבתי ספר תיכוניים רבים ברחבי הארץ. נסיעה של תלמידי כיתות י"א / י"ב לסיור במחנות ריכוז, במחנות השמדה ובמה שנותר מקהילות יהודיות מפוארות ברחבי פולין.
השנה לא ייצאו לפועל המסעות לפולין. פתיחת השמיים לא נראית באופק, מספר הנדבקים עולה, וכך בהדרגה נרקמת לה ההבנה כי לא ניתן יהיה להוציא את המסעות לפולין בשנת הלימודים הבאה. אין ליספק כי קדמו להחלטה זו ישיבות רבות של חשיבה משותפת, בדיקה ושקילת אפשרויות עד שהבשילה ההבנה כי הדבר לא יהיה אפשרי.
החלטה זו מעוררת אכזבה בקרב בני נוער רבים אשר ציפו למסע זה, ראו תלמידי שכבות אחרות ושמעו חוויות מאחיות ומאחים בוגרים. יש איזו מין התנהלות של מעגל חיי המתבגרים לאורך לוח השנה הבית ספרי – טיול שנתי, טיולי פסח בתנועה, מחנה קיץ, נסיעה לאילת, מסע לפולין. בכל יום מתווספות עוד ועוד נקודות ציון שכאלה בחיי המתבגרים שהשנה לא תתקיימנה, שהשנה לא יוכלו לערוך כפי שציפו. מבחינה רגשית אלו נקודות ציון של סגירת מעגלים, של פרידה, שמסמלות בגרות ומסמלות שייכות לשכבת הגיל בה מצויים.
הדבר מצער מאחר ומערכת החינוך היא בין המסגרות הבודדות המוציאות בני נוער למסע לפולין. מיצר בכך הזדמנות לבני הנוער לראות מקרוב את המקומות בהם התרחשו האירועים הקשים בתולדות האנושות והמכוננים מבחינת העם היהודי. מקומות שנותרו כפי שהיו לפני מעל 70 שנה. המסע מהווה הזדמנות להרחבת הידע של בני הנוער בנושא השואה ולהעמקה בתכנים אשר בדרך כלל נלמדים בכיתה באופן פרונטלי. למידה מתוך ביקור ושהייה במקומות עצמם הינה משמעותית יותר, בני הנוער רואים בעיניים איך זה נראה ויכולים להעלות בדמיונם כיצד התרחשו הדברים במציאות שהיא רחוקה כל כך ובלתי נתפסת עבורם.
אושוויץצילום: shutterstock
המסע לפולין מייצר חיבור למדינה אשר קמה על מנת להוות מקום לעם היהודי אשר היה נרדף מאות שנים. עם אשר היה חי ברחבי העולם במדינות רבות כמיעוט, לא אחת מיעוט חסר זכויות אדם בסיסיות. בני הנוער מתהלכים במחנות הריכוז עם דגל ישראל המסמל את המדינה אשר הקימו היהודים עבור עצמם, בה יוכל להגן על עצמם. שרים את "התקווה" במחנות הריכוז ומקיימים טקסי זיכרון אותם הכינו ואשר אליהם נערכו מראש. מדובר בחוויה עוצמתית וחשובה המאפשרת לבני הנוער להתחבר בצורה עמוקה לשורשי העם היהודי, אליו הם משתייכים.
אנו חיים בעידן בו מיום ליום מספר שורדי השואה הולך ופוחת. בילדותי חיו בקרבנו שורדי שואה והיוו חלק משמעותי מהמרקם האנושי בארץ, היום הם מבוגרים יותר ומספרם מועט. כך שבפני מתבגרינו יש פחות ופחות הזדמנויות לשמוע ממקור ראשון עדות של שורד שואה, להיחשף לסיפור האישי של מי שהיה שם. הקירבה לאדם ששרד את השואה מאפשרת להבין יותר מה היה שם, איך זה היה עבורם, מאפשר הבנה ממשית ועמוקה יותר, הרבה מעבר למילה הכתובה בספרי הלימוד.
המתבגרים הולכים על אדמת פולין במחנות הריכוז ובמחנות ההשמדה, דורכים על אותה האדמה עליה דרכו יהודים לפני 80 שנה וחווים חיבור עמוק ומשמעותי לפרק קשה זה בהיסטוריה של העם היהודי. חיבור זה נחוץ לנו – נחוץ לנו שבני הנוער שלנו ידעו, יבינו, יכבדו את השורדים, יכבדו את זיכרון השואה, יבינו את חשיבות קיומה של מדינת ישראל כבית היחיד לבני העם היהודי.
בשנים האחרונות הלכה והתגברה התיירות של ישראלים לפולין, נהנים מעריה היפות ומהנופים המוריקים. אפשר לשער שבמסגרת חופשה משפחתית בפולין אנשים פחות יבחרו באפשרות לשלב גם ביקור במחנה ריכוז או במחנה השמדה. כך שה"מסע לפולין" במסגרת בית הספר הינו הזדמנות ייחודית, גם בזמן, לביקור של בני הנוער באתרים חשובים אלו.
מה שזה אומר מבחינת המתבגרים הוא שהם לא יוכלו לערוך את המסע לפולין במסגרת הבית ספרית. קבוצת השווים שהיא כל כך משמעותית עבורם, שמגדירה אותם ושדרכה הם מתבטאים בצורה טובה, לא תוכל לחלוק עימם חוויה זו. הנה לפתחם של מתבגרינו נקרית ההזדמנות להתמודד עם מציאות בלתי רצויה, עם דבר שלא בחרו בו אלא, שנכפה עליהם. הזדמנות ליצר גמישות – להפיק את המירב מתוכנית חלופית, להתנסות בהכלה וקבלה של מציאות שאין להם אפשרות לשנות.
לאחר שהבנו את החשיבות שבקיומו של מסע זה והבנו שזאת המציאות והשנה לא יתאפשר הדבר, שווה שנחפש חלופה. חלופה אשר תאפשר לבני הנוער להיפגש ולעסוק בנושא באופן חווייתי ועמוק. בארץ קיימות אפשרויות רבות – מוזיאונים וישובים אשר הוקמו על ידי שורדי שואה. כך שבהחלט ניתן לבנות סמינר לימודי בנושא זה ובכך לא לוותר על נקודת ציון משמעותית זו בחיי המתבגרים שלנו אשר בכל יום מוצאים עוד ועוד פתרונות לפעולות של תנועת הנוער, למופעי סיום ולמחנות קיץ. אנו חיים ימים אשר עוד יתבוננו עליהם וילמדו אודותם, אנחנו כעת יוצרים אותם.
הכותבת: יהודית אוליבר, מדריכת הורים מטעם מכון אדלר
למה הם לא אוהבים ספרים? 10 דרכים לעידוד קריאה אצל ילדים