שאלה שמעסיקה הורים ומחנכים רבים היא: איך נגרום לילדינו לקרוא ספרים? איך נעודד קריאה? ומה יש לעשות, על מנת לעורר את הרצון להכניס את הקריאה כחלק מפעילות הפנאי של הילדים?
ראשית נבין, רצוננו כי הילדים יקראו, הינו מבורך ומכוון למטרה מאד טובה ומועילה. אנו יודעים כי הקריאה מעשירה את השפה של ילדים ושל מבוגרים כאחד. וכי בקריאה, אנו פוגשים מילים מוכרות לנו בצירופים חדשים ובהקשרים נוספים, החושפים אותנו לניסוח ולשפה בעלת משלב גבוה יותר מזה של השפה היומיומית המדוברת. בנוסף, באמצעותה, אנו מגלים מילים חדשות, ביטויים חדשים, לומדים את משמעותם ובכך מעשירים את שפתנו.
התוכן עצמו של הסיפור, נוגע לעיתים באירועים היסטוריים, מתרחש במקומות שונים בעולם, ומאפשר לנו ללמוד אודות העבר ואודות תרבויות שלא הכרנו. הסיפורים מגלים לנו עולמות חדשים של תוכן, של מנהגים, של מסורות ושל כל מה שקיים מעבר למוכר לנו.
העובדה כי יש ספרים בהם יש מעט איורים או כלל לא, מזמינה אותנו לבנות בדמיוננו את המראה של הדמויות ושל המקומות בהם מתרחש הסיפור. אנו מדמיינים את המראה, על סמך התיאור של הסופר, בונים בראשנו את החפצים, הלבוש והסביבה בה פועלות הדמויות בסיפור. הדבר מאפשר פיתוח של החשיבה, היצירתיות והדמיון.
בואו נחשוב לרגע עד כמה אנו מורגלים לִחְיוֹת במרחבים וויזואליים, כלומר, הורגלנו לקבל לכל מילה, משפט, אמירה או רעיון, ביטוי וויזואלי. מספיק להתבונן על מבנה של הרצאה בימינו ולגלות, כי אין כמעט מרצה שלא יעשה שימוש במצגת, בתמונות, ובסרטונים להמחשה. כך שמעט מאד נותר לנו להשלים בדמיוננו. הרוב מוגש לנו מן המוכן - הדמויות, הלבוש, צורת הדיבור שלהן והסביבה בה הן פועלות.
נקודה למחשבה: נְדַמֶּה כי אנו מבקשים משורה של אנשים, לקרוא את הסיפור על שלגיה ושבעת הגמדים, ונבקש מהם לתאר כיצד נראית שלגיה. אפשר לשער כי רובם יתארו את שלגיה בעלת השמלה הצהובה תפוחת השרוולים - כמו בסרטו של וולט דיסני. השלגיה שהוא צייר, נראית בהתאם לאופן שהוא ראה אותה בדמיונו. ומאחר ואנחנו כבר לא קוראים את הספר ללא תמונות וללא איורים, בראשנו עולה שלגיה מהסרט. אנחנו כבר לא יכולים לתאר את שלגיה בדמיוננו באופן אחר. כך שקריאת ספר ללא תמונות וללא איורים, מותירה לקורא מרחב לבנות בדמיונו את מראה הדמויות, את הלבוש ואת הסביבה בה מתרחש הסיפור. נושא זה מעיד על החוויה המתלווה לקריאת ספר – הקורא שט בדמיונו, מפליג למחוזות אחרים שמתקיימים בראשו.
צילום: shutterstock
רוצים לקבל מארז ספרים במתנה? היכנסו, דרגו, ואולי תזכו
אז מה משתבש לנו בדרך? מדוע ילדים קוראים פחות?
ראשית, ילדים קוראים פחות בעידן זה, מהסיבה שהם חיים בתקופה בה יש המון מענים ויזואליים. מגוון רחב מאד של אפשרויות להשיג הנאה ועניין מצפיה בסרטים ובסרטונים. הפיתוי הוא גדול היום, הרבה יותר מאשר בעבר. בנוסף, התרחשויות חברתיות רבות קורות ברשתות החברתיות ובדיגיטל, ועל מנת שהילדים יוכלו להיות מחוברים לבני גילם ומעודכנים, הם נוכחים ממושכות בדיגיטל. כך שבראש ובראשונה יהיה נכון לשים ציפיות ריאליות, לוותר על ההשוואות למה שהיה פעם, למה שהיה כאשר אנחנו היינו ילדים. דור ההורים גדל בתקופה אחרת בה תחומי העניין של הילדים והחיים החברתיים התנהלו במרחבים שונים לחלוטין מאלו של היום.
מה שעוד עלול לקלקל בדרך, היא העובדה שמתוך כוונות מאד טובות, הופכים את הקריאה למטלה. הקריאה הופכת להיות משימה שילדים נדרשים אליה – לאסוף חתימות מאנשים בפניהם הקריאו. הורים דורשים מהילדים לבצע את מטלות הקריאה, שמים עצמם כפקחי "הרשות המבצעת" ובדרך מקריבים את היחסים.
אם כך, מה ניתן לעשות אחרת?
1. התחילו מוקדם - מגיל צעיר ביותר לקרוא עם הילדים ספרים. להכניס את קריאת הספרים לשגרת הפעילות עם הילדים. לאורך היום ובוודאי שלפני השינה, לקרוא ספר עם הילדים בכל ערב כחלק מטקס ההליכה לישון. לקיים הרגל זה בקביעות.
2. בחירה איכותית - לבחור ספרות ילדים איכותית, תכנים איכותיים ושפה גבוהה. לא להיבהל משפה גבוהה וממילים שאינן שגורות בשפת היומיום. אין להסיק מן העובדה שהילדים צעירים את הצורך בבחירת שפה דלה, זאת הזדמנות נפלאה עבור הילדים להכיר מילים חדשות, ביטויים חדשים ולהעשיר את שפתם.
3. בחירה משותפת - שתפו את הילדים בבחירת הספרים, הפכו זאת לחגיגה, לבילוי משותף. הולכים ביחד לספריה או לחנות הספרים, מתבוננים בספרים, משוחחים ובוחרים ביחד.
4. הגייה נכונה - קריאת הסיפור באופן ברור,בהגייה נכונה. אפשר לשנות את הטון בהתאמה להתרחשויות בסיפור אולם, לא בשפה מתיילדת.
5. קריאה משותפת - הורים לילדים בבית ספר יסודי יכולים לבחור ספרים ארוכים יותר ואף סדרות של ספרים. לקרוא ביחד בכל ערב כמה עמודים, להתקדם ביחד בספר או בסדרה. הורה קורא ומציע לילד לקרוא, לעיתים לסירוגין דף הורה ודף ילד, לא כתנאי ולא בדרישה.
צילום: shutterstock
כבר דירגתם את ספרי הנוער האהובים עליכם?
6. חיבור רגשי - זמן קריאה משותף מיצר הזדמנות לחיבור רגשי בין ההורה לבין הילד. זמן של ביחד, של קרבה ושל תוכן שמחבר. הזדמנות להתייחסות אישית לילד, ייחודית וקבועה.
7. הזדמנות לשיח - הסיפורים מהווים הזדמנות לשיח משותף בין הורה לילד שהוא לא השיח השגרתי של מטלות היומיום והמשימות. שיח על התוכן, על התנהגות הדמויות, על מה היית עושה אחרת, מה לדעתו הדמות בסיפור צריכה לבחור, קונפליקטים אשר עולים בסיפור. באם מדובר בסיפור הנוגע באירוע היסטורי, או שמוזכרת בו מדינה, מקום או תרבות מסויימת, ניתן לאחר מכן לגשת ביחד לקרוא ולהרחיב את הידע אודות אותו עניין.
8. מודלינג הורי– הילדים שלנו צופים בנו כל העת, אנחנו מדגמנים והם מתבוננים ולומדים. הראו לילדיכם שגם עבורכם הקריאה הינה חלק מהפעילויות שאתם עושים, חלק מזמן הפנאי שלכם. אל תסתירו את הספרים בחדר העבודה או בחדר המשחקים, הניחו את הספרים בשידה בסלון, בשידה בחדר הילדים, כך שהם גלויים ונגישים. הדגימו לילדים כיצד שומרים על הספרים – לא מציירים על דפי הספר ובטח שלא קורעים אותם. לפעוטות אפשרו לאחוז בספרים קשיחים.
9. שתפו - שתפו את בני המשפחה בספר שקראתם, בסיפור, בחוויה ובמחשבות אשר עלו בכם בעקבות ספר שקראתם. באם מישהו מבני המשפחה קרא אף הוא את הספר, יכולה זאת להיות הזדמנות לשיחה ולהחלפת דיעות.
10. דברו על כך - בשיחה משפחתית, דברו על כך, תארו בפני הילדים את החשיבות שאתם רואים בקריאה. הסבירו לילדים את הערך שבדבר, את מה טומנת בחובה הקריאה – פיתוח הדימיון, שכלול השפה, זמן של הרגעה של האדם בינו לבין עצמו.
קריאת ספרים, כמו הרבה דברים אחרים, הינה פעילות טובה ואיכותית שהיינו רוצים לראותה כחלק מהיומיום של ילדינו. השאלה היא ב"איך", איך נכניס את זה לחיי ילדינו באופן שלא ייצר התנגדות ושלא יקריב יחסים. כך שבבואכם לעשות זאת, התבוננו על הדרך, על מה חשוב לכם בזה ומה חשוב לכם שיעבור. כי "בחיים הכל יחסים".
הכותבת: יהודית אוליבר – מדריכת הורים מטעם מכון אדלר.