הרב הדרשן – שבת שלום ומבורך לכל באי בית הכנסת הזה. נתבקשתי לשאת עתה דברים בין מנחה לערבית. כידוע אני רב שכונה בעירנו, ואני מתמודד במקום הראשון במפלגת ת"ק, שהיא ראשי תיבות של "תורתנו הקדושה", ואנו בטוחים שמפלגתנו תצליח בגדול בבחירות הקרובות. אני שמח לומר בפניכם חידושי תורה יקרים שחשבתי עליהם בזמן האחרון. אני גם פותח את האפשרות להגיב ולשאול.
השבת קראנו את פרשת חוקת, ובעוד שבועיים נקרא את פנחס, ושם מובאת פרשת בנות צלפחד. ואולם לא יכולתי להימנע מלהזכירן כבר עתה בבחינת "זריזין מקדימין". אמנם בנות צלפחד גילו יוזמה ובאו לפני משה רבנו בפתח אוהל מועד, וחז"ל אמרו עליהן שהן היו נשים חכמניות, דרשניות וצדקניות (בבא בתרא קיט ע"ב). ואולם אם נעמיק בפרשתן ניווכח שמצויה בה גם ביקורת סמויה כלפיהן.
תחילה נבחן את שמותיהן. הכתוב בפרשת פנחס אומר: "וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה" (במדבר כו, לג). ובהמשך נזכר עוד: "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (שם כז, א-ב). נראה לומר שבנות צלפחד היו נשים חזקות ופמיניסטיות.
והנה, השם "מַחְלָה" הוא מלשון חיל ורעדה שכן הנשים הללו הפילו את חיתתן על כל רואיהן וכולם יראו מפניהן, וכמו שאמר הנביא עמוס (ג, ח): "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא". האחות השנייה נקראת "נֹעָה", מלשון תנועה. אם כן, מתברר שבנות צלפחד לא הלכו בדרכן של ארבע האמהות הקדושות שהיו בבחינת "נשים באוהל" (נזיר כג ע"ב ומקבילות), נשים צנועות שלא יצאו מפתח בתיהן. אלא בנות צלפחד יצאו מפתח אוהליהן ובאו לאוהל מועד. לבת השלישית מבין בנות צלפחד קוראים "חָגְלָה". ומה משמעותו של השם הזה? מלשון "גלה". אפשר לומר כמעט בוודאות שהיא ושאר בנות צלפחד היו נשים חזקות ודברניות כמובן, והן כנראה גם חשפו סודות. הן לא פעלו בהתאם לדברי רבי ישמעאל במסכת אבות (ג, א) שאמר: "סייג לחכמה שתיקה".
נוסיף ונאמר שהשם "מִלְכָּה" הוא מהשורש "מלך". מִלְכָּה התיימרה לחשוב שהיא לא פחות מִמַּלְכָּה. אולם הכתוב קורא לה "מִלְכָּה" ולא "מַלְכָּה" להורות שביקשה ליטול עטרה לראשה שלא כראוי. הבת החמישית קרויה "תִרְצָה" כיוון שהייתה מומחית בהעלאת תירוצים על כל דבר ועניין שהיא ואחיותיה עשו, כדי להצדיק את פועלן בעיני הציבור.
יתירה מכך, חשוב להזכיר כי "צְלָפְחָד" הוא מלשון "צל פחד", להורות שחי בצילן, ואף הוא היה ירא כל העת מפניהן. והיכן הייתה אמן של הבנות? איננו יודעים, שכן היא לא מוזכרת כלל. אולי משום שהייתה צנועה ונחבאת אל הכלים כראוי לבת ישראל כשרה, ולא מן הנמנע שהתביישה בבנותיה. והן לא לקחו מוסר ולא הלכו בדרכה.
ובנוסף יש להקשות שאלה חמורה, הלא במסכת אבות (ה, כא) מובאת משמו של יהודה בן תימא ההנחיה: "בן שמונה עשרה לחופה". והלא חז"ל אמרו בגמרא בבבא בתרא שם כי הקטנה שבבנות צלפחד נישאה בהיותה לא פחות מבת ארבעים. הא כיצד? נראה לומר שהתנהגותן המוחצנת לא משכה אליהן בחורים, ואולי הן עצמן לא רצו להינשא, שומו שמים. ולבסוף הן התחתנו עם בני דֹדֵיהֶן (במדבר לו, יא). כך שהתמונה העולה מפרשת בנות צלפחד במבט מעמיק בכתובים אינה כה מזהירה, וכמו שאומרים לא כל הנוצץ זהב הוא.
אני רואה שיש מישהו המבקש לומר דבר מה. בכבוד!
מאזין א' – כן כבוד הרב. אני מבקש לומר כי על פניו נראה שאתה הוא זה שהולך בדרכיהן של בנות צלפחד, לשיטתך, ואתה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. זו דעתי.
הרב הדרשן – (מתחת ללשון) אני באמת מצטער שנתתי לציבור את רשות הדיבור. לא נורא, זה יעבור.
חברים נכבדים, אני מבקש להמשיך בהצעת משנתי הייחודית. והנה, אני מקדים ושואל אם יש מישהו היכול לומר מי עוד מנשי התנ"ך התחתנה עם קרוב משפחה. אני מזכיר שאני לא מתכוון לאבות ולאמהות.
מאזין ב' – אני יודע! יוכבד ועמרם. יוכבד היתה דודתו ככתוב בספר שמות (ו, כ).
הרב הדרשן – יפה מאוד! אני רואה שאתה בקי בתנ"ך. אבל לאמיתו של דבר התכוונתי לזוג אחר. אם אין מי שיודע, אני אומר. ובכן, כוונתי לאסתר ולמרדכי, כמו שנאמר במגילת אסתר (ב, ז): "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת". וחכמים אמרו שאסתר הייתה אשתו (מגילה יג ע"ב), ואין מהראוי להרחיב בנושא זה מחמת הצניעות.
ואמשיך ואציין עתה נקודות דמיון בין בנות צלפחד לאסתר. ראשית, ניכר כי אסתר כונתה "הַמַּלְכָּה". והרי ראינו שאחת מבנות צלפחד קרויה "מִלְכָּה". ויש הבדל עצום ביניהן, שאסתר הייתה מַלְכָּה של ממש ומִלְכָּה התיימרה לדמות את עצמה למַלְכָּה. בנוסף לאסתר לא היו אב ואם, וכמו שציינו לבנות צלפחד לא היה אב בשעה שבאו לפני משה רבנו, ואמן לא נזכרת כלל. ועוד, בנות צלפחד טענו את טענתן קודם הכניסה לארץ ישראל בהיותן בגלות עדיין, וגם מגילת אסתר התרחשה בפרס.
ועכשיו אני בא לעמוד על השוני המוחלט בין בנות צלפחד לאסתר. הנה, השם אסתר הוא מלשון הסתרה. אסתר ניחנה בתכונת הצניעות. היא לא ביקשה דבר, כמו שנאמר מפורשות במגילת אסתר (ב, טו), וזאת לעומת בנות צלפחד שבאו בטענות ובדרישות. כמו כן נאמר במגילה (ב, י): "לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ", והיא תפסה את התכונה של רחל אמנו שהייתה פלך שתיקה, כמו שאמרו בבראשית רבה (עא, ה, עמ' 827–829), שלא כמו בנות צלפחד שהיו דברניות. וכאן יש לומר כי עצם הבסיס להשוואה בין אסתר ובין רחל היא מחמת ששתיהן היו יפות (בראשית כט, יז; אסתר ב, ז). ובאשר לבנות צלפחד התנ"ך לא מזכיר שהן היו נאות במראה. וכל כך למה? כיוון שככל הנראה הן לא היו נאות, ולכן התנ"ך מעלים את הנקודה הזאת ומעדיף שלא להתייחס.
ובכוח תכונותיה החיוביות הללו של אסתר היא זכתה להביא ישועה עצומה וגאולה ליהודים, כן ירבו כמותה בישראל, אבל כמובן עדיף בארץ ישראל שהיא מקומה הטבעי של כל יהודי ויהודיה. יתירה מכך, על אסתר נאמר במגילת אסתר (ב, כ): "וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ", שהיא הייתה אישה צייתנית. אני חושש להרחיב בנקודה הזו, פן ישמש הדבר לי לרועץ עתה בתקופה שלפני הבחירות, ואני לא מעונין שהמועמדות שלי תטורפד. הזכרתי שבנות צלפחד היו חכמניות, ובקהלת (ב, יד) נאמר: "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ", ואני צריך לנהוג בתבונה קודם הבחירות. כיוון שפיסגת חלומותי היא לכהן כחבר כנסת. אני חושב שזה החלום של כל אזרח במדינת ישראל, הלא כן? והתמזל מזלי, ואני רץ בראש מפלגה שאין ספק שתזכה לעבור בגדול את אחוז החסימה ולהיבחר.
ולכן דעו כי הסכמתי להביא את דבריי בפניכם בשבת קודש בלבד, כיוון שבצורה זו אי אפשר לצטט אותי ולהוציא את הדברים החוצה לתשקורת. ועם זאת מכל מקום אני ירא וחרד, ולכן אני מבקש בכל לשון של בקשה שלא תפיצו בפומבי את תוכן דבר התורה החשוב הזה, אלא תשמרו אותו בין כותלי בית המדרש כאן. אני מקווה מאוד שתשתפו איתי פעולה בנקודה הזו. מקווה שזה מקובל עליכם.
מאזין ג' – אני מוכן בהחלט ללכת בדרכו של בורא עולם ולהיות רחום וחנון כלפיך. אבל כל זה עד אחרי השבעתך לכנסת בלבד. במוצאי שבת בכוונתי להעלות על הכתב את דבריך, והגם שאסור לתכנן בשבת, מצווה רבתי לעשות כן במקרה דנן. בבוקר שאחרי השבעתך אכוון את השעון המעורר לשעת הנץ החמה, אעיר את אשתי שהיא עיתונאית, והיא תפיץ את דבריך הכי מוקדם שאפשר לכל אמצעי התקשורת. ועד שתשוב מתפילת ותיקין תוכן דרשתך יתפזר כבר לכל עבר. ונמצא שם שמים ושמך מתחללים. מה דעתך?
הרב הדרשן – (מהרהר) שומו שמים, אבוי, מה עשיתי לעצמי, סוף מעשה במחשבה תחילה. אם כך, אולי כבר עדיף לא להתמודד בכלל? נראה. אולי אפרוש מבעוד מועד. אתייעץ עם מומחים ואכלכל את צעדיי. ובכל זאת, אני מביט מסביבי ונוכח שפלוני (מאזין ד') מחייך חיוך רחב. אני משער שדבריי נפלו אצלך על אוזניים קשובות ורווית מהם נחת, לא כן?
מאזין ד' – קודם שאשיב, אני מבקש לדעת אם כבוד הרב אמנם מקפיד להוציא את השבת לפי זמן רבנו תם?
הרב הדרשן – בוודאי. איזו שאלה בכלל!
מאזין ד' – מצוין! כבוד הרב, זאת לדעת, יש לי כושר זיכרון מיוחד שניחנתי בו, כמו של חויזרים – לא חייזרים אלא חויזרים, אלו הם אותם בני אדם המעלים על הכתב במוצאי שבת קודש את הדרשות של האדמו"רים. ומכיוון שאנחנו מוציאים את השבת בזמן הרגיל, אדבר ברמזים ואומר שאלך בע"ה למניין מוקדם של ערבית, ואשוב הביתה מייד לאחר צאת השבת, ואתיישב ואעלה את דרשתך על הכתב, ויש לי הרבה קשרים ועד שתשוב מבית הכנסת ועד שתבדיל שמך כבר יתנוסס בכל אמצעי התקשורת.
הרב הדרשן – (מחזיק בידיו את פניו ומניע את ראשו – כמו נועה בת צלפחד – לצדדים הלוך ושוב) שומו שמים, העוד לי סיכוי להיות ח"כ בכנסת ישראל? העוד לי סיכוי???
דרשה זו כתובה כל כולה על טהרת ההיתוליות. כל דימיון בינה לבין אירוע שהתרחש במציאות, מקרי לחלוטין.